The roaring 20's

זהו זה, היום אני בת 29. נכנסת רשמית באומץ אל תוך שנתי ה- 30.


אבדו: 10 שנים מהחיים שלי, המוצא הישר מתבקש להחזירם לבעליהם ולהסביר איך הם נעלמו פתאום?

ההסבר הוא די פשוט אם חושבים על זה... 6 שנים מהחיים שלי בזבזתי על "אבודים", זה לא הוביל לשום מקום. שנתיים נעלמו כלא היו בצבא, אני לא זוכרת כלום מאז ואם מישהו יספר לי שהייתי עריקה, אני אבחר להאמין. ולפני גיל שנתיים אני בכלל לא זוכרת. אז אולי לפי ספירת הנוצרים אני בת 29, אבל טכנית אני פשוט בת 19, שזה הרבה פחות מאיים ואומר ששנות העשרים הסוערות עוד לפני. נכון, את השנים של הצבא והילדות המוקדמת אפשר למחוק להרבה אנשים, וזה מוחק לי את היתרון היחסי, אבל היי, אני כמעט בת 30, אני נאחזת בכל דבר.

That’s it, I'm 29 today, entering bravely into my 30'th year.

Lost: 10 years of my life. If you find them, please return to their owner with the explanation of how did they suddenly disappear?

The explanation could be quite simple if you think about it… 6 years of my life I wasted on "Lost". That certainly didn't lead anywhere. Two years went bye in the army, I have no memory of them and if someone is to tell me I defected, I will believe. And I don't remember anything before I was 2 years old. So I might be 29 by anno domini (A.D), but technically I'm just 19, and that is much less frightening, and means the roaring 20's are yet to come. True, the army and early childhood years a lot of people can erase and that abolish my comparative advantage but hi, I'm almost 30, I'll hang on to anything.

חולצה וחצאית: H&M

ג'קט: Zara (מיום הולדת 25)

גרביונים: Topshop

נעלים: חנות נעלים בשנקין לפני שנה (לא זוכרת את שמה, בלוגרית רעה).

קשת: תחנת קיוטו, יפן

Shirt and skirt: H&M

Jacket: Zara (my 25'th birthday)

Stockings: Topshop

Shoes: have the ability only to remember chains… bad blogger…

Hair bow: Kyoto station, Japan