הרימי ידך לאוויר אם גם את חוששת מבגדים תואמים מידי.
הניפי זרועך מעלה אם גם את עצרת את אמא שלך בבעתה כשנראתה בציבור לבושה במכנסיים חומים, נעלים חומות, חולצה חומה, וז'קט חום.
קראי בקול גדול אם גם את נהגת להקניט את חברתך לכיתה שהיתה מתאימה את הסקראנצ'י שלה (על כך פוסט נפרד) לחולצת בית הספר ולגרבי החותלת.
גם אני, אחות, פחדתי יותר מכל (אולי רק מהתנועה הקיבוצית אני מפחדת קצת יותר) מהתאמת-יתר של הבגדים שלי.
מונוכרומטיפוביה אני קוראת לכך, ואני בטוחה שחיפוש בגוגל יעלה פוביה פופולארית.
שמעתי (דר' פיל סיפר לי) כי הדרך הטובה ביותר להתגבר על פוביות היא להתמודד איתן ישירות. והנה מצאתי עצמי, כמו אמי, לבושה בצבע אחיד מכף רגל ועד ראש. חייבת לציין כי התוצאה מצאה חן בעיני.
אולי החן נעוץ במרקמים השונים של פרטי הלבוש שהקנו לתלבושת תחושה לא כל כך מעיקה על העין, אולי החן נעוץ ביום הגשום (התמונה צולמה לפני שבועיים-שלושה, זה הזמן שלוקח לי להעלות פוסט...) שגם ככה ביטל את האפשרות להבדיל בין יותר מידי צבעים וגרם להכל להיות קצת יותר אפרורי מהמציאות ואולי הגיל המתקדם החל לתת אותותיו...
לסיכום, אני לא יכולה להבטיח שאתלבש כך שוב, אבל אני יכולה להצהיר בבטחון שאני כבר לא מפחדת!!!
חולצה: Pull and bear
עגילים וגרביונים: H&M
שרשרת: Accessorize
חגורה: הארון של אחותי (שלהי שנות השמונים)
