הקונפליקט האתני

או, מה ללבוש למסיבת חינה?


בהמשך לחגיגות החתונה, הוזמנתי ביום חמישי האחרון למסיבת מקווה/חינה. התייעצתי עם חברות ושאלתי מסביב מה לובשים לאירוע. בכל פעם קיבלתי את אותה התשובה, "תתלבשי רגיל"... אבל להתלבש רגיל זו לא פעולה שאני מסוגלת לבצע. חשקה נפשי להתעטות בלבוש אתני, או לפחות כנעני.

פתחתי את דלתות הארון, חיפשתי אחר משהו אדום, או בצבע טורקיז, זה אתני! אך לא מצאתי כלום. לא, זה שקר. מצאתי שלל בגדים פשוטים למראה, חלקים בדוגמתם, ללא רקמה, ללא חוטי זהב, ללא חרוזים, כלום!!!

עברתי לארונות המרוחקים יותר, בהם אני שומרת בגדים ישנים מהתקופות בהן אחותי חרשה את הגלובוס בחיפוש אחר בגדים. כל שמצאתי היה גופיה מוזהבת שקצת איבדה מהזוהר שלה, שמקורה בתחילת שנות ה-90.

לבשתי את החולצה ומתחתי את שיערי לקוקו (כי בדיוק גזרתי פוני והוא עוד לא הבין את תפקידו בעולם והלך והסתלסל לו כאוות נפשו).
הבטתי במראה וההשראה קראה לי! תמי בן עמי!!! היא היתה האישה הכי כנענית שאי פעם הסתובבה באזורנו הצחיח!
ומהי תמי בן עמי אם לא שיק מטורף ושזוף, עטוי בתכשיטים ולבוש זהב?
כך סבתי אל קופסאת התכשיטים שלי מלאת בטחון ושלפתי ממיטב התכשיטים הצבעוניים והמוזהבים.


המסיבה, אגב, היתה שמחה ביותר ובעיקר טעימה.

All The Single Ladies

כן, כן, הקיץ פה. אפשר להרגיש את החום, לדרוך בטעות על ג'וקים ברחוב, להיאכל על ידי יתושים והנה - עוד חתונה בדרך! והפעם זו מגיעה עם כל התוספות. הווה אומר, מסיבת רווקות, חינה, מקווה ושבת חתן.

כשהבנתי שגורלי נחרץ ועתידי לבלות את ערב שישי במסיבת רווקות בה אני לא מכירה אף אחת (או כמו שהכלה אמרה, "תשבי ליד אחיות שלי!"), כל הרוקיסטיות/פנקיסטיות/עצבים/מרירות שבי פרצו החוצה (ובואו נודה, גם ככה הם היו די על הקצה).

כך לבשתי את מיטב השחורים שלי, מתובלים בקצת אומף, ויצאתי אל האירוע המרוחק. החניה הייתה רק במרחק 3 בלוקים, ומצאתי את עצמי סוחבת 3 בקבוקי שתייה קלה פלאס מתנה בערב שישי מהביל (כך נזכרתי שיש ג'וקים ברחוב בקיץ). כלת האירוע הגיעה שעתים אחרי, ואחיותיה עוד אחרי, אז את השעתיים הראשונות למסיבה ביליתי בניפוח בלונים, סימוסים נוירוטים והצטערות על יום היוולדי, בין לבין שמעתי איזה שיר של דודו אהרון, מסתבר שהוא להיט בקרב המתחתנות הטריות. אחרי שעתיים מפרכות, ואחרי שכלת האירוע התרשמה לטובה מסידור הבלונים שלי, הגיעה האטרקציה האמתית - הסקסולוגית! הידד!!! כאילו לא הייתי במסיבת רווקות בחיי ובאמת תהיתי האם יצא לאחרונה מכשיר לעינוג עצמי בגודל ליפסיטק. זה היה הקיו שלי ללכת, נטפלתי לכאב ראש שאחז בי מהבוקר (כי הייתי בים, שימו לב לשיזוף, אני נראית כמו צנים עם חמאה, רק שהטוסטר לא עבד ושמו יותר מידי חמאה) ויצאתי כשכבודי בידי.

ולכלת השמחה אני באמת מאחלת את כל הטוב שבעולם, אבל אני גם יודעת, שזה מבחן חברות מעולה, שכן היא לעולם לא תקרא את הפוסט הזה, המוקדש לה באהבה.

חולצה: Karla Jones

חצאית וגרביים: H&M

שרשרת כתומה ופפיון (יש אחד מסתתר בשיער): Diva

שרשרת מתכת: ארה"ב 1999, הייתי צעירה מכדי לזכור מותגים.

נעלים: קנת' קול (ישנות)

עוגת חתונות - חלק א'

זהו. נגמרה עונת המבחנים (בגללה הזנחתי ואיבדתי את יכולת הכתיבה ביחד עם שאריות המוח שלי). החלה עונת החתונות. את העונה פתחה חתונה של חברה לעבודה ומאחר ולא יצאתי מהבית כבר למעלה מחודש, לא ראיתי אור שמש, לא אנשים ולא מזון שלא לוקח 5 דקות ומים רותחים להכין אותו, השקעתי קצת יותר מידי בהופעה... והתלבשתי כמו בת המשפחה הקרובה... המממ... אכן.

הבונוסים באאוטפיט היו שזכיתי בכבוד של להיות הכי גבוהה, זה תמיד נחמד, בתנאי שלא מקבלים סחרחורת ונופלים, כי אפשר לראות מלמעלה מי מתחיל להקריח ומי לא, ובגלל שהשמלה כל כך צמודה היא די שומרת על כמה שאני יכולה לאכול, גם נחמד.

ותודה לאורטל על הצילומים, על בחירת הסט, ועל ההתמודדות בהצלחה מרובה כל כך בצילום תחת תנאים קשים.

שמלה: ZARA (קניתי לחתונה של חברה אחרת והבת

הבכורה שלה כבר בת ארבע, תעשו את החישוב בעצמכם).

נעלים: Steve Madden

תיק: Accessorize.

שרשרת: H&M

משקפים: Chanel.