יום שבת, 30 ביולי 2011

History - The beginning of fashion

יש לי תחושה חזקה שז'קטי ג'ינס חזרו (ואולי ג'ואן ריברס אמרה את זה במשטרת האופנה?), ואין תירוץ יותר טוב מזה בכדי להתאחד עם אהבת נעורים.
זה קרה בחופש הגדול שלפני כיתה י"ב. נסעתי לרמת אביב לחנוך את הקניון החדש, כשראיתי רחוק ממולי, כמו נווה מדבר נחשק, את הלוגו של זארה. מעולם לא שמעתי על המותג הזה לפני, אבל הלוגו סימל הבטחה למשהו שונה. לא עוד קסטרו. לא עוד ראש אינדיאני (אלה היו זמנים קשים, ילדים). חו"ל. מעטים המקרים בהם אנחנו זוכים לעמוד על סף היסטוריה ויודעים לזכור ולהעריך את אותו הרגע הזה, שממנו והלאה, הכל משתנה.
שם בתוך החנות, שהיתה גדולה יותר מכל מה שהיה עד אז בארץ, נחו להם שלל בגדים צבעוניים מפשתן על הקולבים. בקושי רב, ובמאמצים ניכרים חיפשתי אחר משהו שיתאים לי ולא לאמא שלי, ואז ראיתי את הז'קט, שעלה רק 100 ₪. אני לא רוצה להיות דרמטית, אבל הזמן נעמד מלכת. אני ראיתי אותו, והוא ראה אותי, וידעתי, שלא מדובר בעוד ז'קט ג'ינס איכותי וזול, היתה זו תחילתה של חברות ארוכה.





I have a strong feeling that jeans jackets are back (or did Joan Rivers say it on "fashion police"?), and what better an excuse to reunite with an old love.
It took place on the summer before senior year. I went to Ramat Aviv to check out the new mall when I saw from the distance, like an oasis, the Zara logo. I never heard of that brand before, but the logo promised something different, no more Castro, no more "Rosh Indiani" (those were difficult times, children). Abroad. There are few moments like that, when you stand on the verge of history and you get to remember and appreciate that moment in time, from which on, every thing changes.
There inside the store, that was greater than any other store in Israel, laid a variety of colorful linen clothes. With a lot of effort I looked for something that will suit me, and not my mother, and than I saw the jacket. It only cost 100 NIS. Now, I don’t want to be over dramatic, but time stood still. I saw it and it saw me, and I knew that it's not another chip jeans jacket, this was the beginning of a long lasting friendship.



אוברול: אסוס.
נעליים וז'קט: זארה

Jumper: Asos
Shoes and jacket: Zara

יום שבת, 25 ביוני 2011

New Hoarder


או קיי. אז יש לי נטיה כלשהי לא לזרוק בגדים ישנים. אני לא שומרת את כולם, רק כאלה שאני מחוברת אליהם רגשית, או כמה שעדיין באיכות מעולה, או סתם כאלה שלא יצא לי עדיין ללבוש (למרות שנרכשו בסייל לפני כעשור) או כאלה שבחיים לא לבשתי ולא אלבש אבל ממש מתאימים לפורים, או כאלה שבכלל לא תופסים מקום ואז חבל לזרוק אותם. למעשה אני זורקת אך ורק בגדים מלאי חורים או כתמים ישנים, שאיבדו את הצורה, כאלה שאי אפשר אפילו להעביר לצדקה. שמעתי שיש תרופות לזה, אבל אני מאשימה את הארון הענק שלי שבעצם מאפשר לי את סגנון החיים האלטרנטיבי של אגרנות קלה. הבגד הישן ביותר שלי הוא שמלה פרחונית מכיתה ז'... וחלק מהבגדים אני עדיין לובשת עד היום.
בפוסטים הבאים אנסה להציג חלק מהבגדים שאנשים אחרים היו מזמן זורקים ואולי אשכנע אתכם להתחיל לאגור גם כן (אזהרה- אגרנות יכולה לגרום לאלרגיה קשה!).



OK, so I have a slight tendency not to through old clothes away. I don’t keep them all, only those that I'm emotionally connected to, or those that are still in great quality, or those I haven’t got the chance to wear yet (though they were purchased in a sale a decade ago) or those that I never wore and never will wear but will probably be great to a costume party, or those that are too small to take any place so it will be a waste to through them away. Actually I only through away clothes that are filled with holes, old stains, those that are too embarrassing to give away to charity. People say there are medications for this condition, but I blame my huge closet that allows me my hoarding lifestyle.
My oldest piece is a floral dress from the seventh grade… and I still wear some of the cloths till this day. In the next posts I will try to present some of the clothes other people would be throwing away, and maybe convince you to start hoarding also (Warning- hoarding can cause severe allergies!).


אוברול ג'ינס: נגנב מהארון של אחותי בשנת 1995.
גופיה: טופשופ
נעליים: זארה 2007
מטפחת שיער: אודם, שנת 2000

Denim jumper: stolen from my sister's closet in 1995
Top: Topshop
Shoes: Zara, 2007
Bandana: Odem, 2000

יום רביעי, 8 ביוני 2011

Modern Ruth








השבוע אפתח את תת הפינה החדשה שלי: "המלצותיה של אביטל לחיים מאושרים יותר". במסגרת הפינה אני ממליצה לברור בקפידה איזו מסורת חג שבועות מאמצים. הווה אומר, לא חייבים לשתות שמנת לבישול הישר מהקופסא ולא חייבים לצרוך מוצרי חלב בעלי אחוזי שומן דו ספרתיים, אפשר במקום לקרוא את מגילת רות.
הרי מהי מגילת רות אם לא סיפור מעורר השראה על עד כמה רחוק קצת אמביציה ואומפף נשי יכולים להביא אותך? המגילה מגוללת את סיפורה של נערה פשוטה (שלא לומר עובדת אלילים) בשם רות שהשכילה להתאלמן בגיל צעיר מבעל אציל ומונותאיסטי ושל חמתה בעלת החזון נעמי. רות ידעה לנצל את נכסיה הטובים, להינשא לבעז, קרוב משפחה של נעמי וכן בעל נכסים, נאה, ערירי וזקן, ולהעלות בחזרה את קרנה של המשפחה. סיפור מעורר השראה. בעיקר מעורר את הרצון להוציא את הראש משאריות הפאי שבמקרר ולצאת לכרמים עטויה בפרחים ותחרים. מכיוון שאין לי את היכולות הפיזיות לא לזה ולא לזה, קבלו את האדפטציה המודרנית שלי ליציאה אל הכרמים.



This week I should like to open my new sub column: "Avital's advices to a happier life". In this column I recommend to choose carefully which holiday tradition to adopt. That means, you don’t have to drink sour cream out of the box, and needn’t consume 2 digit dairy products. You can read the book of Ruth instead.
For what is the book of Ruth if not an inspiring story about how far can ambition and some feminine umpf get you? The book tells the story of a simple girl (not to mention an idolater) named Ruth that was a young widower of an aristocrat monotheist, and of her visionary mother-in-low Naomi. Ruth knew how to work her good assets, marry Boaz, an old, handsome, lonely, rich relative of Naomi and gain the family fortune again. Defiantly an inspiring story. Especially inspire one to take his head of the pie leftovers in the refrigerator and go to the vineyards wrapped with flowers and lace. Since I'm lacking both of those abilities, please receive my modern adaptation to going out to the vineyards.



חולצה, ג'קט וחגורה: זארה
מכנסיים: מנגו (שנת 2000)
נעלים: סטיב מאדן
קשת בשיער
: H&M



Shirt, blazer and a belt: Zara
Trousers: Mango (from 2000)
Shoes: Steve Madden
Hair bow: H&M

יום שבת, 14 במאי 2011

that 70's... you know what...

לאחרונה נתגלגל לידי ספר בשם "מ-12 עד 16". למי שלא מכיר ואני בטוחה שיש רבים כאלה, הספר מדריך נערות באותו גיל כיצד להתנהג: מההופעה החיצונית, דרך עיצוב החדר, נימוסים והליכות, עיצוב וחישול האופי ועד בחירת קרירה. הספר נכתב בשנת 1970, ועל כן השימוש במילה קרירה נעשה כאן בצורה די חופשית כי הספר מדגיש בבירור איך לרכוש מקצוע לאותן שנים ריקות שבין התיכון לנישואין, אליו תמיד ניתן לחזור בגיל 40, לאחר שהילדים עוזבים את הבית...
בכלל, הספר מלא באמרות שפר השוות ציטוט כגון: "בין בני משפחתך יהיו אולי שיגידו להוריך שאין לך צורך במקצוע, הרי 'סוף סוף היא תתחתן'", "האם השכלה תיכונית משתלמת?", "האם את מפחדת לאבד את החן הנשי, אם תעסקי במקצוע מדעי או בעבודות חסרות רקע רגשי"?
מפגן הציטוטים האלה יכולים למלא פוסטים רבים ואף לתת השראה לבלוג שלם. נחמד לקרוא את הספר ולדעת שאני חיה בתקופה בה בחירה חופשית היא לא מילה גסה. היום אני יכולה לבחור ללמוד מה שאני רוצה (כל עוד זה מגיע עם תואר שני ממוסד מכובד), לעסוק במה שאני רוצה (כל עוד מדובר בארגון מכובד ושעות העבודה שלי לא יורדות מ- 60 בשבוע), ולהשפיע באמת על המשק הישראלי. אבל היי, לפחות היום, בעשור השני למילניום, אני יכולה להיכנס לזארה ולבחור בחירה חופשית מלאה. אני יכולה לבחור האם אני רוצה להיראות כמו בשנות ה- 70, ה- 80 או ה- 90. הלוא בשביל זה אני בניתי קרירה מלכתחילה?




Recently I run into a book called "12 to 16" (that’s a free translation of the Hebrew name, couldn’t find the original one). For those who are not familiar with it, and I'm sure you are many, the book guides teenagers how to act: from appearance, through room styling, manners, building character to choosing a career. The book was written in 1970, so I use the word "career" quite freely as the book emphasizes how to learn a trade for those empty years between high school to marriage, to which one can always come back to after turning 40 and sending the kids away from home…
In general the book is filled with sentences worth quoting as: "among your family members there will be those who will say you don't need a trade, you might get married at least", is high school education worthwhile?", " are you afraid to loose your feminine looks if you dealt with a scientific trade?"
This variety of quotes can feel many posts and even inspire a whole blog. It's nice to read the book and to know nowadays I live in a time where free choice is not a dirty word. Today I can choose to learn whatever I wish (as long as it comes with a dignified masters degree), to do whatever I wish (as long as it’s a dignified organization and my weekly hours are at least 60) and to have a real influence on the Israeli market. But hey, at least nowadays, in the second decade of the millennium, I can walk into Zara and choose feely. I can choose weather I want to look 70's, 80's or 90's. Isn’t that why I have a career in the first place?

חולצות: H&M
חצאית: זארה
גרביונים: אינטימה
מטפחת ראש ושרשרת: ארכיון הבגדים של אמא.
נעליים: של אחותי משנת 1995, הולאמו על ידי בשנת 2001.



Shirts: H&M
Skirt: Zara
Stockings: Intima
Handkerchief and necklace: Mom's clothes archive
Shoes: My sister's from 1995, were confiscated by me in 2001



תודה להילה על הכישרון האדיר, thank you Hila for the huge talent



יום שלישי, 10 במאי 2011

Come sail away

היש דרך טובה יותר לחגוג את יום העצמאות מללבוש בגדי שיט?



s there a better way to celebrate Independence Day than to dress like a sailor?



Atmosphere song:
Come sail away


חולצה ומכנסים: H&M
נעלים, סוודר ותיק: ZARA
משרפי שמש: רייבאן
חגורה ושרשרת: אוסף הוינטאג' הפרטי שלי
תודה למיכל על שנידבה את כפות רגליה הענוגות וצילמה את התמונות.



Shirt and Pants: H&M
Shoes, Sweater and handbag: ZARA
Belt and necklace: Vintage stuff from my closet
Sunglasses: Ray-ban
Thanks to Michal that donated her refined feet and took the pictures
.

יום שישי, 29 באפריל 2011

Royal Flash

לאור דרישות הקהל ובעיקר כי שתקתי בכל חודש אפריל, החלטתי לפרסם פוסט מלכותי קצרצר, למרות מבחן קרוב המאיים להרחיק ממני את התואר.

מאז הכרזת הנישואין חיכיתי לראות מה ילבש הזוג המלכותי וציפיתי לאירוע מכונן בעולם האופנה.
ואכן כשראיתי את קייט לראשונה בשמלה שנקראה בתקשורת כשמלה בהשראת שמלת הכלה של גרייס קלי, התרגשתי. זו שמלה יפה, קלאסית ועולה בהרבה על שמלת החתונה של הנסיכה דיאנה שגררה אחריה עשור של כלות תפוחות שרוולים וישבן.
מצד שני, השמלה של גרייס קלי היתה חדשנית, ראשונה בעולם, שילוב של צווארון סיני, עם תחרה יקרה, אבנט גבוה וגזרת בלון. השמלה של קייט היא אדפטציה חיוורת. היא היתה יפה על כל בחורה אחרת מן השורה, אבל לא מה שציפיתי לראות מנסיכה מובילת אופנה. ציפיתי לראות משהו שמעולם לא ראיתי, לאו דווקא עוגת קצפת, אבל משהו ראשוני ולא שניוני...

Due to audience demands and mainly because I was silent all April, I've decided to post a new royal post.

Ever since the engagement announcement I've been waiting to see what the royal couple would wear, and expected a fashion altering event.
And so, when I first saw Kate in the dress the media called a Grace Kelly inpired dress I was excited. It is a pretty dress, classic and one that exceeds princess Diana's that caused a decade of puffed sleeves brides.
On the other hand, Grace Kelly's dress was innovative, first in the world. A Chinese collar, expensive lace, high sash and a bubble shape. Kate's dress is a pale adaptation. It would have looked great on any other common girl, but wasn't what I expected to see from an it-girl princess. I expected to see something that has never been seen, something fresh.


התמונה מכאן



קייט בחורה חכמה מאוד שעבדה קשה להגיע למעמד אליו הוכתרה היום, ועל כן יש סיבה לבחירתה הצנועה. כשדיאנה התחתנה, היא היתה בת 19, שהתעקשה על השובל הארוך בהיסטוריה וכמות שושבינות עצומה, שהאמינה שנכנסת לסיפור אגדות. לא עברו חודשים רבים לפני שהאגדה התנפצה, והיא נותרה עם כוס תה צוננת של בעל שמרייר על גירסא זקנה ושמנה שלה... (קמילה, למי שלא עקב אחרי). כולם יודעים איך זה נגמר, במיוחד וויליאם והמלכה.

קייט בחרה בתדמית אנטי-דיאנית, של בחורה צנועה שיודעת את מקומה בבית המלוכה. לא מחפשת את אור הזקורים ולא מחפשת להאפיל על בעלה, ובעלה, שלא חש מאויים, מרגיש נוח לתת לה את הבמה שעוד תגיע לה. אז סלחתי על השמלה, ושמתי אותה במועדפים שלי...



Kate's a very smart girl that has worked a great deal to get to the place she was crowned to today. When Diana got married, she was a 19 year old baby, that insisted on the longest trail in Britain history, and a massive amount of bridesmaids, that believed she is entering a fairy-tail. Not many months have passed before the legend exploaded, and she was left with a cold cup of tea drooling of an older version of her (Camilla, for those that can't follow). Everybody knows how it ends, especially William and the Queen.

Kate chose an anti-D image, of a modest girl that knows her place in the palace. She is not looking for the spot light, or to outshine her husband. And her husband, that isn’t threatened, feels free to give her the stage. So I forgave her for the dress and put it in my favorites.


התמונה מכאן

תודה למיכל על שעות הפרשנות, Thanks M for the hours of commentaries

יום חמישי, 31 במרץ 2011

Hey, Fever!

כמו רוב הסובלים מתסמונת שטוקהולם, גם אני מחבבת מאוד את האביב, על אף שהוא ללא כל ספק אויבי הגדול ביותר. בשבועות האחרונים (כמו בכל שנה בין מרץ למאי), סבלתי מהחמרה במצב האלרגיות שלי ואחרי שהרגשתי השתפרה, תקף אותי האביב במפתיע וזרק עלי שפעת קשה. טוב, היא לא אובחנה על ידי אף אחד מלבדי, כי אני שונאת ללכת לקופת חולים (ההמתנה בתור לרופא בין שלל הפיסחים והעילגים, כי אלה האנשים שיש בקופות חולים, מזכירה לי את "עלובי החיים" ומכניסה אותי לדיכאון לשארית היום), אבל זו עובדה ידועה שאני לעולם לא טועה באבחון עצמי. את התמונות צילמתי לפני ההתקפה הגדולה, אבל לא יכולתי להעלות אותן בגלל דמיון הצבעים שלבשתי לצבע סירופ לשיעול... ובעצם כל שהתכוונתי בתלבושת הוא לעלות על טרנד צבעי הפסטל האביבי ולהילחם בנטייתי הטבעית ללבוש צבעים קודרים, אותה העליתי בפניכם בפוסט "Miss Conception".


Like most of the people that have Stockholm syndrome, I too love the spring, although it's most obviously my biggest enemy. For the past weeks, (like every year between March to May), my allergies worsened and after feeling a little better, spring suddenly attack me and dumped on me a severe flue. Well, it wasn't actually diagnosed by anyone else but me, because I hate going to the doctor (waiting in the clinic among all the sick and suffering makes me think of "Les Miserables" and gives me the clues for the rest of the day), but it is a common fact that I'm never wrong in self diagnostics. The pictures were taken before the big attack, but I couldn’t upload them because the resemblance of the colors I wore to the color of coughing syrup… while everything I wanted to do is to wear the pastel trend and fight my natural tendency to wear dark colors, like I mentioned in the post "Miss Conception".


Shirt: H&M

Jeans: Zara

Shoes: Mom's

Ring: Accessorize

Necklace: Diva

Scarf: London's street


Photographs and set the courtesy of both of my sisters. התמונות והסט באדיבות אחיותי




יום שישי, 18 במרץ 2011

Mad Betty

אם כבר הספקתם לאמוד את אופיי, בטח הבנתם שפורים הוא הקטע שלי. אני זוכרת כל תחפושת, לאן נלבשה ואיך תוכננה, רובן ככולן יצירות מופת פרי ידי האומן של אמא שלי. השנה החלטתי להתחפש לבטי דרייפר מהסדרה המצויינת "מד מן", ולתפור עבורה שמלה בגזרה די פשוטה בסגנון שנות ה- 60 (ותודה ללימור על בחירת הבד המשובחת). מיד לאחר תחילת המלאכה הודיעה לי חברתי ה/1 כי מתקיימת מסיבת "מד מן", לא יכולתי להאמין למזלי הטוב! אני חייבת להודות שהופתעתי לראות שכמעט כל הנוכחים השקיעו בתחפושות, בטוחה שהיו שם גם כמה בלוגיסטיות, שכן הסטייל והשיק נכחו בכל עבר.



If you have already had the chance to know who I am, you probably realized that Purim is my thing. I can remember every costume, where I wore it to and how it was planned, every each one a masterpiece sowed by my mother. This year I've decided to dress up as Betty Draper from the excellent show "Mad Men", and for which to sow a pretty simple 60's dress (and thanks to Limor for the wonderful fabric choice). Soon after I started the work my friend informed me of a "Mad Men" theme party, and I just couldn’t believe my luck! I must say that it surprised me to see most of the guests in very good costumes, I'm quite sure a few fashion bloggers attended as style an chic were all over.

יום רביעי, 16 במרץ 2011

The little seamstress

פורים המתקרב היווה עבורי את ההזדמנות המושלמת להתנסות קצת בתפירה על מכונת התפירה שרכשתי לפני כשנה ועד היום העלתה אבק בפינה.

המטרה: לתפור שמלה בסגנון שנות השישים שאולי תהלום גם את המציאות לאחר שפורים יחלוף.




This coming Purim was the perfect opportunity to exercise my sowing skills and the sowing machine I purchased a year ago and has been sitting in the dust since.

The goal: to sow a 60's inspired dress that might be good enough for real life once Purim is over.

המצרכים:
2 מטרים של בד כותנה

אלכסון, רוכסן (וכמובן חוטים ומכונת תפירה...)

אופן ההכנה:
עבור החצאית יש לגזור 70 ס"מ (יש למדוד מהמותנים ועד איפה שרוצים שהחצאית תסתיים ולקחת אקסטרא 4 ס"מ עבור מכפלות ותפרים).
יש לקפל קפלים ברוחב סנטימטר על מנת ליצור חצאית מתרחבת, לסמן בסיכות ולתפור עם כיוון הקפלים.
יש לעשות מכפלת בחלק התחתון של החצאית בתפר יותר חזק או אפילו כפול אם ניתן.
את הגזרה של החלק העליון ניתן להעתיק משמלה דומה, ולהקפיד להעתיק נכונה את הפנסים.את הגזרה מציירים באבן מיוחדת על הבד כאשר הוא מקופל לשניים וגוזרים ביחד כך שהגזרה סימטרית בשני הצדדים.
לא עושים מכפלת לחלקים המעוגלים של השמלה (כמו שרוולים ומחשוף) אלא משתמשים באלכסון. זוהי רצועת בד אותה תופרים לצד החיצוני של השמלה ואז מקפלים עם השמלה כלפי פנים ותופרים תפר פנימי כך שלא ניתן לראות את האלכסון מבחוץ.את הרוכסן תופרים מאחור, יש להשאיר שני סנטימטרים עודפים בכל צד של הרוכסן לשם התפירה. זוהי התוצאה המוגמרת שלי, שעלתה לי בהרבה יזע, עצבים ודמעות.
בקרוב הפוסט המשלים עם התחפושת המלאה.
חג פורים שמח!!!

יום ראשון, 6 במרץ 2011

Spring Awakening

שלא תטעו, אינני נצר למשפחת ספי בן יוסף ולא הפכתי בן לילה לחובבת טבע. למעשה אני מעדיפה יותר מכל דבר אחר להעביר את ימי השבת שלי בבית, צפונה מתחת לפוך במיטה. אך הנסיבות הביאו אותי בסוף השבוע האחרון להתחכך בעם ישראל בפארק קנדה, מה שאולי החמיר קמעה את החרדה שלי מאנשים, אבל תרם כמה תמונות נוף של האביב והפריחה (וגם תרם תרומה נכבדת לצריכת הכדורים האנטי היסטמינים שלי) אותן הייתי מוכרחה לחלוק. ומישהו מוכן להסביר לי למה לא ניצלנו את פריחת השקדיה כמו שיפן ניצלו את פריחת הדובדבן?!


Don't be misled, I'm not a part of Sefi Ben Yosef dynasty, and didn't become a nature fan overnight. I rather spend my Saturdays home, hiding under the blankets. However, circumstances brought me this past weekend to mingle with the Israeli people in park Canada, and thong that might have strengthened my anxiety of people, it contributed a few landscape pictures of spring awakening (and also worsen my dependency in anti-histamines) which I had to share. And can somebody explain why aren’t we taking advantage of almonds blossom as the Japanese are of the cherry blossom?!

יום שני, 28 בפברואר 2011

Boring Academy

היה זה אך צפוי שאחרי השיא של טקס גלובוס הזהב, יהווה האוסקר מפלה כה גדולה. הטקס היה משעמם ולא מצאתי על מה לכתוב. שפע של שמלות בקשת צבעים מצומצמת הנעה בעיקר על קו הניוד מנצנץ/זהוב/כסוף – אדום או שחור. רק שמלה אחת כבשה את ליבי בעיקר בשל המודרניות שלה, הרגשתי שאני רואה את הדור הבא של שמלות ולא שוב עוד שמלה בניוד עם נצנצים וקרעי שיפון/נוצות. זו היתה השמלה של קייט בלאנשט, של ג'יבנשי, בצבע סגול לילך (נכון, קטלתי את הצבע הזה בטקס האמי, ועכשיו ראיתי מה אפשר לעשות איתו והבנתי שזה לא היה הצבע, אלא השמלות ומי שלבשו אותן) וירוק ועם קישוטים ודוגמא מורכבת.
ולגבי שאר השמלות המשעממות, האם יכול להיות שהמתלבשות הטובות באמת של הוליווד הן שחקניות טלוויזיה ולא קולנוע?



It was just expected that after the highlight of the Golden Globe awards, the Oscars will be such a dud. The awards ceremony was a bore and I couldn’t find anything to write about. A bundle of dresses in nude/shiny/golden/silver, red or black. There was only one dress that captured my heart mainly because of its modernity, that made me feel I'm looking at the next generation of dresses and not another nude colored –sequined- chiffon shreds. The dress belonged to Cate Blanchett, made by Givenchy in lilac (true, I dissed the color at the Emmy's and now I've learned what can be done with it if you are the right person), and green with elaborate pattern.
And regarding the other boring dresses, could it be that the actually good dressers of Hollywood are T.V actresses rather than the big screen ones?

























קייט בלאנשט מקדימה ואחורה בשמלה של ג'יבנשי, התמונה מכאן

מילה קוניס מדגימה איך אותו הצבע יכול לשעמם פלאים, בשמלה של אלי סאאב, התמונה מכאן.

מסתבר שהטעם הטוב היה שייך לראין ריינולדס, סקרלט ג'והנסון בשמלה של דולצה גבאנה, התמונה מכאןנטלי פורטמן נאלצת להסתפק בדברים היחידים שעולים עליה, בשמלה של רודרטה מכאן.

פנלופה קרוז גונבת לקים קרדשיאן את ההצגה ומוכיחה שהטם הטוב נעלם בלידה האחרונה, בשמלה של לורן סקוט מכאןאן האתווי מאכזבת אחרי ההצטיינות שלה בטקס גלובוס הזהב, בשמלה של ולנטינו, התמונה מכאןסנדרה בולוק מתאוששת אחרי המתיחה, השמלה של ורה וואנג מכאןאם אין לך את המחשוף הנדרש, לכי עם צוארון גולף! ג'ניפר הדסון בשמלה של ורסצ'ה, התמונה מכאן.ניקול קידמן בשמלה שרואים עליה ששייכת לדיור, מצטיינת בנעליים לפחות. התמונה מכאן.מישל וויליאמס שאסור, אסור לה ללבוש שמלות צרות כי יש לה מותניים עבות, רגליים רזות ואין לה צואר בכלל... אבל מרשה לעצמה כי היא מיוחדג'ת... השמלה של שאנל, התמונה מכאן.

עוד אחת בשמלה בניוד עם נצנצים, מנדי מור במוניק לוליה, התמונה מכאן. הילדה מהסרט של האחים כהן שמתגלה כפאשניסטה לא קטנה, היילי סטיינפלד (משלנו?) בשמלה שעיצבה לבד מאת מרקזה, התמונה מכאן.
האלי ברי שתמיד מפתיעה אותי לרעה, לבשה שמלה שכיחה של מרקזה, התמונה מכאן. הילארי סוונק עם שמלה, שאלמלא ראיתי אלפים כמוה, יכלה להיות נחמדה. של גוצ'י, התמונה מכאן
גווינית' פאלטרו בשמלה של קלווין קליין, כמו רוב השמלות שלו, אין משהו טוב לכתוב ואין משהו רע, התמונה מכאן