עוגת חתונה - חלק ב'

קבלו טיפ לחיים- כל אותן ההכנות המפרכות, הריצות והסידורים, המסיבות והחגיגות, תמיד מביאות לסוף- החתונה המיוחלת (זה נכון לגבי כל דבר, אחרי כל קורס פסיכומטרי, יגיע הפסיכומטרי. אחרי כל ערב שבת, תבוא שבת וכן הלאה והלאה). 


כל האורחים מן השורה הוזמנו לשעה שבע וחצי. מסתבר שיש קוד לא כתוב אותו כולם מכירים מלבדי, שמקובל ואף ראוי להגיע לאירוע בין שעה לשעתיים לאחר הזמן הנקוב בהזמנה. מאחר והכלה ביקשה באופן אישי שאקדים, כבר בשבע שלושים וחמש פקדתי את האולם. הריק, מיותר לציין. היו שם מלצרים, הורי החתן שמעולם לא פגשתי... וזהו. אפילו החתן והכלה טרם הגיעו.

לחץ הכה בי. השמש החלה לשקוע ונזקקתי למישהו שיצלם אותי לבלוג, הרי ידוע שתמונות בחושך לא יוצאות טוב כמו תמונות בתאורה טבעית... התקשרתי לחברות המוזמנות. חברה אחת שאלה אותי אם זה הזמן לדעתי לצאת מאשדוד לכיוון האירוע (שהיה במרכז הארץ, ליד ראשל"צ)... חברה אחרת הודיעה שקצת פספסה את המחלף אבל הבטיחה להופיע ברבע השעה הקרובה.

ביליתי את הזמן בהתיידדות עם הברמן וסיפוח ריח טיגון מיני ההמבורגרים של קבלת הפנים לתוך שמלתי ושיערי. אך לא עבר יותר מידי זמן וחברותי הופיעו, וגם הכלה, ולמרות ששקעה השמש, התאורה המלאכותית של האולם סיפקה את הסחורה.

ואם לשים לרגע את הציניות בצד, חייבים להודות שחתונות הן באמת דבר נהדר, כל הנוכחים ממש מתאמצים להיראות במיטבם, ללבוש את מיטב מחלצותיהם, ולסדר שיערם, ורובם לעיתים גם מצליחים. זו הזדמנות אמיתית לצאת Over dressed מהבית ולא באמת להרגיש בושה, מקסימום יחשבו שאת מהמשפחה הקרובה (לכל מי שפספס, זה מוטיב חוזר בפוסטים שלי).

שמלה : באדיבות חברתי ל' (אבל לגמרי נרכשה בעצתי ויוזמתי, ולכן אני לוקחת את כל הקרדיט). TOPSHOP.

נעלים: Steve Madden

שרשרת : קסטרו.

חגורה: H&M