יום שני, 30 באוגוסט 2010

אמי'לה!

אתמול שודר טקס האמי בארה"ב ופילס את דרכו של פוסט ביקורת האופנה הראשון שלי.

במקום הראשון -
ג'נוארי ג'ונס ממד מן (או כמו שאני קוראת לה, ינו') הובילה בכמה מהטרנדים החזקים של הערב: שמלה בצבע כחול רויאל, עם המון פרטים עליה, עם סטרפלס, עם שובל והכי חשוב - קצרה מקדימה.
השמלה של ורסצ'ה ולא איכפת לי מה תחשבו עלי, אני אוהבת את דונטלה!!! היא תמיד צעד אחד מאחורי (התחלתי לפנטז על שמלות ארוכות שובל וקצרות מקדימה עם בוא האביב), השמלות שלה תמיד בנויות טוב טוב ומחמיאות לגוף, ותמיד יש את הסיכוי הקלוש למצוא סוג של חיקוי בבוטיק רינה באלנבי.
השיער של ינו' היה פחות מידי עשוי לטעמי, אבל שמלה כזו לא הותירה לה הרבה ברירות, בכל זאת מדובר רק באמי.
התמונה מכאן

במקום השני -
אנה פקווין (דם אמיתי, הגילטי פלז'ר שלי) באותו טרנד של שמלה קצרה מקדימה עם שובל מאחור של אלכסנדר מקווין. זו במקום קשקשים, עוטרה בסוג של תכשיט מצרי ונראתה כמו נפרטיטי מחומצנת. אהבתי, קצת משמנמיך, אבל מה איכפת לה?
התמונה מכאן
במקום השלישי -
קירה סדג'וויק, בשמלה של מוניק לוליה, וזה בגלל שלמרות שהיא בטח נושקת לחמישים (או לפחות נראית ככה), היא נושאת את פניה נטולי הבוטוקס בגאווה, תולה על עצמה תוספות שיער ומובילה בטרנדים: צבע עשיר ועמוק בשמלה מלאת מרקם (ושימו לב לשרוך שנקשר מאחורה).


התמונה מכאן


הטרנדים השנואים:
לא סיימנו עם סגול בחורף 2007?
כוכבות השטיח האדום נטולות הטעם בלילך.

                      אמילי בלאנט התפלה          כריסטינה הנדריקס ממד מן,           אמילי פוהלר סרת החן
                                                                במראה רחוב סומסום                    בשמלה מאשתקד.
                          התמונה מכאן                          התמונה מכאן                         התמונה מכאן

ושתיים מכוכבות העבר האהובות עלי בכל הזמנים הופיעו, וקצת פיצו על היעדרה של בלייק לייבלי. מפאת כבודן של שתי השחקניות שעשו לי את הנעורים, לא אגיב על הסטייל.

                            קלייר דיינס                                                                       קארי ראסל
                          התמונה מכאן                                                                  התמונה מכאן

ועכשיו את האמת. יצאתי ג'ואן ריברס? קת'י גריפין? או ג'וליאנה דיפנדי?

יום חמישי, 19 באוגוסט 2010

75 אחוזי לחות

לא יודעת אם שמתם לב, אבל חם בחוץ. חם ולח בחוץ. כל כך חם בחוץ, עד כי אין לאן לברוח. בחוץ אי אפשר לנשום, ואי אפשר להסתכל לשום מקום כי השמש צורבת את העיניים אפילו דרך משקפי השמש הכהות ביותר, ואי אפשר לחשוב או לעבוד כי העצבים רופפים מהחום. ואי אפשר להיות בבית כי אחרי 14 שעות של הפעלת המזגן על 20 מעלות הוא נעשה פחות אפקטיבי. ובאוטו אי אפשר להיות כי המזגן שלי עושה קולות מוזרים... ובעבודה אי אפשר להיות כי מרוב חום כולם מפעילים את המזגנים על -15 מעלות וצריך להסתובב עם קרדיגנים, ואי אפשר להסתובב עם קרדיגנים כי קיחסה.


ואין לי השראה לפוסט, כי בחום הזה מי רוצה להתלבש? מי רוצה להתאפר? מי יכול לנעול עקבים? אני רק רוצה לשכב תחת זרם החסכמים החדש שלי, לאכול קרטיב או גלידה ולהתעלם מההשלכות.

לקח קצת זמן, אבל בין גל חום אחד למשנהו, הצלחתי למשוך משהו מהארון, ולהתגלגל אל מול המצלמה.
מדובר בשלל כבד ויקר. את השמלה יש לי כבר 16 שנים (אבוי! שכחתי שאסור לי לספור שנים בקול, זה תמיד עושה מצברוח מוזר). הכובע של אחותי מאותה תקופה, ואת הנעלים רכשתי בתחילת העשור הקודם.

אבל כבר עברנו על העובדה הפשוטה שהכל חוזר, החיים מעגליים, וגל החום יחזור גם בקיץ הבא... (והצדקנו בזאת את האגרנות שלי שמונעת ממני להשליך שמלות מכיתה ז').



שמלה : קסטרו 1994



כובע: המשביר לצרכן 1992



נעלים: Zara 2002



חגורה: Accessorize (השנה...)

יום שבת, 7 באוגוסט 2010

עוגת חתונה - חלק ב'


קבלו טיפ לחיים- כל אותן ההכנות המפרכות, הריצות והסידורים, המסיבות והחגיגות, תמיד מביאות לסוף- החתונה המיוחלת (זה נכון לגבי כל דבר, אחרי כל קורס פסיכומטרי, יגיע הפסיכומטרי. אחרי כל ערב שבת, תבוא שבת וכן הלאה והלאה). 


כל האורחים מן השורה הוזמנו לשעה שבע וחצי. מסתבר שיש קוד לא כתוב אותו כולם מכירים מלבדי, שמקובל ואף ראוי להגיע לאירוע בין שעה לשעתיים לאחר הזמן הנקוב בהזמנה. מאחר והכלה ביקשה באופן אישי שאקדים, כבר בשבע שלושים וחמש פקדתי את האולם. הריק, מיותר לציין. היו שם מלצרים, הורי החתן שמעולם לא פגשתי... וזהו. אפילו החתן והכלה טרם הגיעו.

לחץ הכה בי. השמש החלה לשקוע ונזקקתי למישהו שיצלם אותי לבלוג, הרי ידוע שתמונות בחושך לא יוצאות טוב כמו תמונות בתאורה טבעית... התקשרתי לחברות המוזמנות. חברה אחת שאלה אותי אם זה הזמן לדעתי לצאת מאשדוד לכיוון האירוע (שהיה במרכז הארץ, ליד ראשל"צ)... חברה אחרת הודיעה שקצת פספסה את המחלף אבל הבטיחה להופיע ברבע השעה הקרובה.

ביליתי את הזמן בהתיידדות עם הברמן וסיפוח ריח טיגון מיני ההמבורגרים של קבלת הפנים לתוך שמלתי ושיערי. אך לא עבר יותר מידי זמן וחברותי הופיעו, וגם הכלה, ולמרות ששקעה השמש, התאורה המלאכותית של האולם סיפקה את הסחורה.

ואם לשים לרגע את הציניות בצד, חייבים להודות שחתונות הן באמת דבר נהדר, כל הנוכחים ממש מתאמצים להיראות במיטבם, ללבוש את מיטב מחלצותיהם, ולסדר שיערם, ורובם לעיתים גם מצליחים. זו הזדמנות אמיתית לצאת Over dressed מהבית ולא באמת להרגיש בושה, מקסימום יחשבו שאת מהמשפחה הקרובה (לכל מי שפספס, זה מוטיב חוזר בפוסטים שלי).



שמלה : באדיבות חברתי ל' (אבל לגמרי נרכשה בעצתי ויוזמתי, ולכן אני לוקחת את כל הקרדיט). TOPSHOP.

נעלים: Steve Madden

שרשרת : קסטרו.

חגורה: H&M